החלטה בתיק רע"פ 5326/12

1.        לפניי בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בירושלים (כב' השופטים י' צבן- סג"נ, מ' מזרחי, ר' כרמל) בעפ"ג 41957-04-12, מיום 23.05.2012, אשר דחה את ערעורו של המבקש על גזר דינו של של בית משפט השלום בירושלים (כב' השופטת ח' מאק-קלמנוביץ), בת"פ1360-10.

הליכים קודמים

2.        המבקש הורשע, בעקבות הודאתו, בשלושה אישומים הכוללים שתי עבירות של התפרצות לבית עסק וגניבה, לפי סעיף 407(ב) לחוק העונשין, התשל"ז - 1977 (להלן:החוק), התפרצות למקום מגורים וגניבה, לפי סעיף 406(ב) לחוק, וגניבה לפי סעיף 384 לחוק.

3.        על-פי כתב האישום, המבקש, בלווית אחר, התפרץ למאפייה בירושלים וגנב מהמקום סכום כסף וארגז משקאות, וכן ניסה ליטול את הכספת שבמקום. במועד אחר, התפרץ המבקש ביחד עם אחרים לבית עסק ממנו גנבו סיגריות, שתיה חריפה וחבילות שוקולד. בנסיבות אחרות, התפרץ המבקש עם אחר לדירה ומשם גנב מחשב נייד וחפצים אחרים.

4.        טרם מתן גזר הדין נתן בית המשפט השלום את דעתו לתסקיר שירות המבחן בעניינו של המבקש, אשר נערך בהסכמת הצדדים. בתסקיר נאמר, כי המבקש התקשה ליטול אחריות על מעשיו ונטה להטילה על שותפו לתיק, וכן טען כי ביצע העבירות על רקע מצוקה כלכלית. קצינת המבחן התרשמה, כי למבקש "קשיים אישיותיים והתנהגותיים שונים", והוא סירב להשתתף בהליך טיפולי, במסגרת שירות המבחן. לאור זאת, נמנע שירות המבחן מהמלצה טיפולית בעניינו של המבקש, אם כי הומלץ, כי במידה שיוטל על המבקש עונש מאסר, הוא ירוצה בעבודות שירות ולא מאחורי סורג ובריח.

5.        בבואו לגזור את דינו של המבקש, שקל בית משפט השלום את חומרת העבירות, תוך שהוא מציין כי העובדה שמדובר "במספר מעורבים וברצף אירועים על פני זמן מעידה על כך שאין מדובר במעידה חד פעמית", וזאת, אף שהמבקש נעדר עבר פלילי. בית משפט השלום קבע עוד, כי מעשיו של המבקש חמורים מאלו שבוצעו על ידי נאשמים אחרים בפרשה, והעובדה כי הוא שהה במעצר בית לתקופה ממושכת יותר, אינה בעלת משקל משמעותי לעניין גזר הדין. זאת, הן משום שמשך תקופת מעצרו נבע מהתמשכות ההליכים, שהאחריות לה משותפת לשני הצדדים, והן משום שלא היה מדובר במעצר בית מכביד, שכן המבקש הורשה לצאת את ביתו ולעבוד.

           לאור האמור, הושת על המבקש עונש מאסר בפועל למשך 15 חודשים, מהם תנוכה תקופת המעצר בתיק זה; עונש מאסר על תנאי לשישה חודשים למשך שלוש שנים על כל עבירת רכוש, ופיצוי למתלוננים בסך 5,000 ש"ח.

הערעור לבית המשפט המחוזי

6.        המבקש ערער על חומרת עונשו לבית המשפט המחוזי בירושלים, וערעורו נדחה.

           בפסק דינו, נדרש בית המשפט המחוזי לטענת בא כוח המבקש, כי יש לקבל את המלצת שירות המבחן, ולהמנע מהטלת עונש מאסר בפועל על מרשו, כמו כן, נדרש בית המשפט לטענה, כי היה על בית משפט קמא לגזור את דינו של המבקש באופן פרטני, תוך אבחנה בינו ליתר המעורבים בפרשה. בית המשפט המחוזי אף ציין, את בקשת בא כוח המבקש להקל בעונשו של מרשו, לנוכח ההליך השיקומי בו החל, המתבטא במציאת עבודה מסודרת, ולאור העקרונות המשתקפים מתיקון מס' 113 לחוק העונשין, תיקון אשר, נכון לאותה עת, טרם נכנס לתוקפו.

           בית המשפט המחוזי קבע, כי אף שהעונש שהושת על המבקש איננו קל , הוא אינו מצדיק את התערבותו כערכאת ערעור. בית המשפט המחוזי הצטרף למסקנתו של בית משפט קמא, לפיה , יש להשית על המבקש עונש מאסר מאחורי סורג ובריח, חרף היותו צעיר בגילו ונעדר עבר פלילי, וזאת, לנוכח העבירות שביצע באירועים השונים, והעונשים שהוטלו על יתר המעורבים באותם אירועים.

הבקשה

7.          בבקשה שלפניי, המשיגה על גזר הדין שהושת על המבקש, חזר בא כוחו, עו"ד רועי גיא- גרין, על מרבית הטענות שהעלה בפני הערכאות הקודמות.

           בין היתר, נטען, כי מאחר שהמבקש, להבדיל מנאשמים אחרים בפרשה, לא הפר את תנאי מעצר בית שהוטלו עליו, הפנים את חומרת מעשיו, וחזר לדרך הישר, היה מקום להקל בעונשו, ביחס לגזר הדין שהושת על האחרים. כמו כן, הצביע בא כוח המבקש על טעויות שנפלו לטענתו בתסקיר שירות המבחן הנוגע למרשו.

           בנוסף, ביקש עו"ד גיא -גרין לבחון את עונשו של מרשו ברוח עקרונות תיקון 113 לחוק העונשין, התשע"ב - 2012 (ס"ח 2330, 102) (להלן:התיקון לחוק). בהתאם לכך, נטען, כי בעניינו של המבקש לא נקבע מתחם ענישה ראוי, ולא ניתן משקל מספיק לשיקולי השיקום, אשר, בהתאם לתיקון, מצדיקים חריגה לקולא ממתחם הענישה. עוד הובהר, כי בניגוד לאמור בתיקון בחוק, בית משפט השלום לא נתן את דעתו לנסיבות שונות הנוגעות לביצוע העבירה, כגון חלקו הקטן יחסית של המבקש בביצוע העבירות, ולנסיבות שאינן קשורות בביצוע העבירה, כדוגמת הנזק שיגרם לו ולמשפחתו בעטיו של גזר הדין, ומאמציו לתקן את תוצאות העבירה.

8.        לבקשת בית המשפט, הגישה המשיבה את תגובתה לטיעוני המבקש בשני עניינים. האחד, בחינת עונשו של המבקש בהשוואה לגזר הדין שהושת על הנאשם בת"פ 1358-10, בבית המשפט השלום בירושלים, והשני, שאלת הצורך בהגשת תסקיר משלים, לאור הטעויות שנפלו בתסקיר, לטענת המבקש.

           בא כוח המשיבה, עו"ד איתמר גלבפיש, סבר שהעניינים האמורים, אינם מצדיקים קבלת הבקשה לרשות ערעור.

דיון והכרעה

9.        כידוע, הלכה היא כי קבלת רשות לערער לבית משפט זה תינתן במשורה, ורק כאשר מתעוררת סוגיה בעלת חשיבות ציבורית או משפטית, החורגת מעניינם הפרטני של הצדדים לבקשה (רע"פ 2178/12 סייקריס נ' מדינת ישראל [לא פורסם, 18.07.2012]; רע"פ 1490/12 אבו-גוש נ' מדינת ישראל [לא פורסם, 15.07.2012]).